מאמרים

מאת ד"ר עופר קורנפלד: "המאבק על דמותה של מדינת ישראל, מתנהל בזירות רבות. שינוי של נורמות חברתיות מתרחש בדעת הקהל באמצעות אמנות, תרבות ותקשורת, ואחר כך גם דרך שינויים בחוק ובפסיקה. המרחב הציבורי של ישראל עדיין מתעצב והחיבור של "הויה" ו"ישראל חופשית" נותן לנו את הכלי הנכון לפעול בו."

מאת ד"ר תומר פרסיקו: אני רוצה לספר לכם קצת על הטקס, כי באשר אליו עברנו אני וזוגתי דרך ארוכה של חשיבה והכנה… התחתנו מפני שחשבנו שראוי להיכנס למסגרת מחייבת של ברית, של קידושין, שתקשור את חיינו ברמה עמוקה ומשמעותית יותר לדעתנו.

מאת ד"ר תומר פרסיקו: תתחתנו בחורף או בקיץ, בגן או באולם, חד-מינית או אורתודוקסית, פשוט אל תשתפו ברגעים החשובים האלה את הממסד המכוער ההוא. את הרבנות צריך להפוך לבלתי-רלוונטית, לפחות עד שיהיה אפשר חוקית להתחתן (ולהתגרש) בלעדיה.

מאת ד"ר תומר פרסיקו: אין מה לשפשף את העיניים, קראתם נכון: העונש על מי שמעז להתחתן מחוץ לרבנות הוא שנתיים מאסר. יש לומר שהחוק במתכונתו הקודמת מעולם לא נאכף, וזוגות הנישאים שלא דרך הרבנות לא הועמדו לדין. עם זאת, קשה לחשוב על סיבה טובה להפיכתם של מאות אלפי אזרחים ישראלים לפושעים.

מאת שי זרחי: חתונתנו היתה אפוא, לנו ולסביבתנו הקרובה, למסע רב-קסם של לימוד, תהייה, יצירה, והיא סימנה את תחילתה של דרך חדשה… את חתונתנו חגגנו מתוך תודעה של גאולה אישית. לא היינו מודעים אז, כמה זוגות צעירים מרגישים כמונו.

מאת אברום בורג: מי מכם ששוקל להינשא ולהקים בית חדש ומשפחה, טוב לו שישאל את מסדר החופה והקידושין מהו מקומה של האשה. אם לדעתו מקומה כמסורת ישראל, תברחו משם. ואם מקומה שווה ומוערך, תנו לאהבה לדבר. גם אם יעמידו לדין אותי ואת חברי בארגון הוויה על שאנחנו עורכים טקסי נישואים (ואני מזמין את כל המעוניין בכך לתבוע אותי), לא נפסיק.

מאת ד"ר תומר פרסיקו: מתוך מאות חופות שנערכו בשנתיים האחרונות מטעם ארגון "הוויה", 39.8% בלבד היו של זוגות שאינם יכולים להתחתן ברבנות (פסולי חיתון ואזרחים שהרבנות אינה מחשיבה כיהודים), ואילו 55.8% היו חופות של זוגות שאינם מוכנים להתחתן ברבנות מסיבות אידיאולוגיות. כלומר למרות המצוקה של מאות אלפי אזרחים שאינם יכולים להתחתן במדינתם, רוב הפונים לשירותים אלטרנטיביים הם אנשים שיכולים להתחתן בישראל

מאת סמדר דקל נעים: יותר ויותר אנשים ונשים לוקחים ולוקחות את היהדות בחזרה לידיים שלהם/ן. בחגים, בתרבות החיים, בטקסים שונים, וכן, גם בחתונה, למרות שזה לא מקובל ובניגוד לחוק. כן. בניגוד לחוק. לאט לאט נוצרת מציאות “חוץ משפטית”, “חוץ ממסדית” של נישואין יהודיים שיויוניים, הדדיים ואישיים. נישואין מאוזנים יותר ושבריריים פחות. זו המהפכה שאני שותפה לה.

מאת ד"ר דרור אסנת: זה תמיד מתחיל במגרש החנייה. לפעמים זהו מגרש חולי, בקצה כביש צר או דרך עפר, שנרות קטנים נעוצים בשקיות נייר חומות מסמנים לכל אורח וכל טועה כי זו הדרך אל הטקס. אל החתונה. פנס קטן האוחז בסדרן לבוש בשחור מסמן איפה לחנות. לפעמים זהו מגרש חנייה בטבורה של עיר…

מאת אריאל לוינסון: אחד מן החידושים המשמעותיים ביותר של כמה מבתי המדרש החילוניים היום איננו החזרה אל הטקסט אלא החזרה אל הטקס. לימוד מחודש ואינטנסיבי של טקסי המעבר היהודיים (ברית מילה/שמחת בת, בר/בת-מצווה, חתונה ולוויה) אוצר בחובו כמה חידושים מרעישים.

מאת ד"ר שגית מור: טקסי הנישואין שמתקיימים מל"ג בעומר, מבקשים לחזק את הקשר בין אדם לאדם, להזכיר אהבה ושמחה ולאפשר פוריות לאחר ימים של השהיית החיים. אולם בו בזמן הם קוראים לנו לרדת לעומק משמעותה של השותפות הזוגית, לדינמיקה הבינאישית המתרחשת בה ומדריכים אותנו לבנות ולהבנות בה ברגישות

מאת ד"ר שגית מור: אני נשאלת הרבה שאלות שמציפות את החששות מפני השלכות הבחירה שיקח הזוג – הן על עצמו הן על ילדיו בעתיד. האם אפשר להתחתן בטקס חתונה יהודית שיבטא את רצונותיכם ועולמכם ובכל זאת להחשב כנשואים מבחינת החוק של מדינת ישראל? ובכלל, האם חייבים שפרוצדורה אחת תענה על כל היעדים, או שניתן להפריד?

מאת איתמר לפיד: האם אין דרך לדרוש את המרכיבים העתיקים של טקס הקידושין אל חתונה ישראלית מודרנית. האם לא ניתן לבנות טקס קידושין, נישואין, חתונה – שיהיה מסוגל לתת ביטוי למציאות הישראלית שבה אנחנו חיים?

מאת ד"ר עופר קורנפלד: בישראל מתקיים עוול מתמשך המונע מאזרחים את זכות היסוד הבסיסית שלהם להינשא לבחיר לבם על פי ערכיהם. החוק המוצע נועד ליצור מסך של מלל שיסתיר את העוול מעיני הציבור. במקום הצעת החוק המבישה יש צורך לחוקק חוק נישואין וגירושין אזרחי, שיבטיח לכל אדם את הזכות לבחור את בן זוגו ולהינשא על פי צו מצפונו.