דיתי דגני-פלג
בשנים האחרונות הולך וגדל מספרם של הזוגות הישראליים שבוחרים להינשא בחתונה יהודית לא הלכתית. את הזוגות האלה ניתן לסווג לשתי קבוצות השונות זו מזו בהרכבן וצרכיהן: הראשונה כוללת זוגות "אידאולוגיים", שיכלו להינשא כדת וכדין אך בחרו "להצביע ברגליים" נגד הרבנות. הם אינם מוותרים על זכותם להינשא בחתונה יהודית על סמליה המובהקים, ומוצאים את מבוקשם בטקסי נישואים רפורמיים, קונסרביטיביים ויהודיים-חילוניים. הקבוצה השניה היא קבוצת פסולי החיתון – זוגות שאינם מוכרים כיהודים מבחינה הלכתית, ובראשם העולים מחבר המדינות, שצלחו את מחסום חוק השבות, אך לא את חומתה המבוצרת של הרבנות.
העובדה המעניינת היא שבעוד שהזוגות האידאולוגיים מבקשים לאתגר ולמתוח את גבולות הטקס ההלכתי, דווקא בקרב הזוגות פסולי החיתון מהמגזר הרוסי, אנו נתקלים ברצון לשמר את מתכונת החתונה המסורתית: חשוב להם שבחתונה שלהם יהיו חופה, טבעת, כתובה, שבע ברכות ושבירת כוס. ביום שמחתם הם לא שוכחים את חורבן ירושלים.
המוטיבציה שלהם לקיום הטקס היהודי אינה נובעת דווקא מזיקה דתית, אלא מתפיסת טקס החתונה כמרכיב משמעותי בתהליך ההטמעה של זהותם היהודית-ישראלית. מבחינתם נישואים בטקס יהודי "כמו כולם", כמו החברים מהעבודה והחברים מהצבא, משמעו להיות חלק מהחברה והתרבות הסובבת. טקס החתונה היהודי עבורם הוא אבן דרך בתהליך הגיור הסוציולוגי שהם חווים בדרכם לישראליות.
אותו ציבור שבחר לחיות את חייו במדינת ישראל ולקשור את עתידו ועתיד ילדיו בגורלה, ראוי לממש את שאיפתו וזכותו לכונן את חייו על בסיס התרבות היהודית והישראלית וזכאי להינשא בטקס חתונה יהודי אם הוא חפץ בכך. מתן האפשרות לכך אינו מסכן, את עתיד העם היהודי ואינו תורם להתבוללתו. להפך, הוא מקרב את אותו ציבור מודר, אל היהדות ואל החברה הישראלית, ומבטיח בכך כי המשפחות שיקימו בעתיד לא יחיו בתוכנו כנטע זר וכמהגרים לעד.
אמנם עבור הזוגות פסולי החיתון, כמו גם הזוגות הסולדים מהרבנות, עומדת האופציה להסדיר את ההכרה המשפטית בנישואיהם, באמצעות נישואים אזרחיים בחו"ל. אולם חוזי ההתקשרות המשפטיים, אינם מספקים בהכרח את הצורך בריטואל רוחני ותרבותי: ריטואל המעוגן באמונות, ערכים, השקפות עולם ומסורות.
מסיבה זו רבים מהזוגות השבים מקפריסין ומפראג, בוחרים לקיים מעמד חתונה נוסף, במתכונת החתונה היהודית. הם אינם חייבים לעשות זאת, חתונתם לא תוכר באופן רשמי, ורק תטיל עליהם הוצאה כספית נוספת, אולם זהו צורך חיוני עבורם לומר לזה שאהבה נפשם: הרי אתה מחויב לי ומקודש לי באמצעות השפה, הסמל הטקסט והטקס שאני מרגיש או מבקש להרגיש בו כבן בית.
מדינת ישראל בחרה להעניק לממסד האורתודוקסי את מפתחות שירותי הדת של אזרחיה והפכה את הרבנות למונופול על הנישואים והגירושים, ובכך הותירה מחוץ לגדר עשרות אלפי זוגות שאינם מוצאים או מקבלים מענה לצורך שלהם להינשא באופן שיהלום את השקפת עולמם ואורחות חייהם. ברית הזוגיות המצויה בימים אלה בלב הדיון הציבורי היא רק יריית פתיחה למהפכה הנדרשת.