נשוי לד״ר יסמין הלביאה הלוחמת. אבא של רעם ורויה.
עובד בהייטק, משרת מילואים פעיל, מנהל קהילות אבהות, מבשל אוכל ביתי, רוכב אופניים, גר בצפון הישן.
איך הייתי מתאר את הטקסים שלי:
הטקסים שאני עורך מעבירים זוג ומשפחה לפרק הבא בחיי הזוגיות. שמים במרכז הבמה את האהבה של הזוג, את האהבה וההערכה של הקהילה אליהם, מאפשרים להתרגש ונותנים הצהרה רשמית לכך שהחתונה מתקיימת. אני משלב בטקסים את התרבות של הזוג: הישראלית, היהודית, האישית.
אני עורך טקסים משולבי תרבויות דו-לשוניים. נהנה למצוא את המילים המדויקות שמבטאות את הכוונה של הזוג על ידי שימוש בציטוטים או שירים, במקורות ובמסורת היהודית ובנוכחות במה נעימה, נגישה, רשמית ואוהבת.
אני חש כבוד והערכה רבה לזוגות שמזמינים אותי לטקס החתונה שלהם ושמח על ההזדמנות להיות נוכח ברגע אינטימי וחשוב שלהם.
למה אני עורך טקסים בהויה:
גיליתי על עצמי שאני אוהב (וגם דיי טוב) בלהיות נוכח ברגעים אינטימיים בחיים של אנשים אחרים. אלה שקרובים אליי ואלה שלא. טקס החתונה הוא אירוע אינטימי. הנוכחות של עורך הטקס בו היא אינטימית, וככזאת אני נהנה ממנה. יש כמובן צד אידיאולוגי, שמלווה את ההנאה הפשוטה הזאת שלי. המלאכה של בחירה של מילים, שירים, לבוש ותחושות מהנה עבורי וממלאת אותי באנרגיה.
חתונה שזכורות לי במיוחד:
כשהזוג באו אליי הביתה לפגישה הראשונה שלנו, הם אמרו שהיו רוצים חתונה קרובה ומקרבת. בכניסה לאולם החתונה שלהם חיכו חמישים אופנועי הארלי, אבא של החתן חבר במועדון הרוכבים הישראלי. בני הדודים הדתיים של החתן מחאו כפיים, אחות הכלה הזילה דמעה, והמלוות ביקשו לעשות איתי סלפי. אבל הסיבה שבגללה לא אשכח את החתונה שלהם היא שהם היו הזוג הראשון שפתחתי את הטקס שלו עם קטע קריאה על זוג זקנים ששוכר חליפת שלושה חלקים, שמלת כלה ומכונת זמן. אני לא אשכח אותם כי אני עוד מחכה לפגוש אותם עם מכונת הזמן שהם שכרו..
